אחד המרכיבים החשובים בבניין הקשר עם הילדים, הוא היכולת לחוש ולבטא אמפתיה כלפי הילד. בכתבה זו אסביר מהי אמפתיה ואיך משתמשים בה באופן נכון.
אחד היסודות החשובים ביותר, הנדרשים בתהליך החינוך, הוא היכולת של ההורה לפתח אמפתיה כלפי הילד.
אמפתיה היא היכולת ‘להיכנס לנעליו’ של הילד, ולנסות לחוות את הדברים דרכו. יכולת זו מאפשרת להורה לקבל החלטות בצורה נכונה יותר, ולהעביר אותם לילד באופן שייתקבל על דעתו.
אחת החוויות הקשות שילד יכול לחוש מהוריו, היא התחושה שהם אינם מבינים אותו. תחושה זו גורמת לו להרגיש בודד, ובמקרים רבים לייצר חומת הגנה רגשית כלפי הוריו.
הבעיה היא שישנם דברים רבים שמקשים עלינו לחוש אמפתיה ולבטא אותה כלפי הילד:
- חוסר הבחנה בין אמפתיה לבין הסכמה.
- כאשר ההורה עצמו נפגע מהתנהגות ההילד, הוא מתקשה לפתח את המרחב הרגשי המתאים שייאפשר לו להבין את עולמו.
- ילדים רבים אינם יודעים כיצד לבטא את רגשותיהם, והם מבטאים זאת לעתים באופן שונה לחלוטין. דוגמא נפוצה לכך היא ילדים שמבטאים תחושה של עצבות ודיכאון דרך התנהגות תוקפנית.
- הרבה פעמים אנחנו עסוקים מדי, ואין לנו את הפנאי הרגשי לחוש את עולמו הפנימי של הילד, ולכן מחפשים פתרונות קסם, שייפתרו את ההתנהגות הבעייתית באופן מיידי.
לכן, חשוב להבין שהבעת אמפתיה אינה מבטאת הסכמה אוטומטית עם מה שהילד אומר. לדוגמא: העובדה שאני מסוגל לחוש את עולמו הרגשי של הילד שעצוב בגלל שהמורה העניש אותו, אינה מבטאת בהכרח הסכמה עם המעשים שגרמו לעונש.
חשוב שההורה יפתח חוסן נפשי מספיק, על מנת שלא ייעלב מילדיו, וייגרר לעימות בין שווים, אלא יישאר תמיד במקום של הורה מול ילד.
מבחינת הזמן הנדרש – כאשר ילד מרגיש שאנחנו קשובים לרגשותיו, הוא נעשה הרבה יותר קשוב אלינו, ודברים שהיו עשויים להתפתח לעימות בין ההורים לילד, יכולים להיפתר ביתר קלות, ולכן הבעת אמפתיה כלפי הילד, לא בהכרח לוקחת זמן רב יותר.
בכתבה הבאה אדגים עקרון זה באופן מעשי, ואתן מספר דוגמאות לכך.
אם עדיין לא קיבלת במתנה את סדרת הוידאו לשיפור התקשורת הזוגית, ניתן להירשם בקישור זה