בס”ד
במסר לא שגרתי, אני רוצה לדבר על מה שהוא לדעתי בסיס הכרחי לקיומם של זוגיות טובה וקשר נישואים יציב ובריא.
ייתכן שהמסר שאעביר כאן, אינו פופולארי כל כך, אבל אני מאמין בו בכל לב, וככל שאני עוסק יותר בתחום הזוגיות, ברור לי עד כמה התובנה הזאת הכרחית לבניינה של זוגיות טובה ובית שלם ויציב, שיוצר כר נח לצמיחה לשני בני הזוג ולילדיהם.
אני מדבר על השאלה מאיפה הכל מתחיל. בתפיסה המודרנית הכל, ובכלל זה הזוגיות, מתחיל מהאדם, כלומר בשאלה ‘מה יעשה לי טוב?’ ו’מה בא לי לעשות?’.
על פי תפיסה זו, אדם מוכן להשקיע בזוגיות, רק במידה והיא מתגמלת אותו. ממש כמו בעסק, אדם מוכן להשקיע, רק בתנאי שהוא מקבל תשואות (רווחים) גדולות יותר מההשקעה. זוגיות טובה גורמת למוטיבציה להשקיע, ולעומת זאת, זוגיות במשבר, מורידה את המוטיבציה לאפס.
הבעיה היא שסוג כזה של קשר, הוא מאוד לא יציב, משום שכל אחד מבני הזוג תולה את נכונותו להשקעה, רק בכך שהשני משקיע לפחות באופן שווה. זה אולי נשמע כציפיה הגיונית, אבל למעשה במקרים רבים היא משתקת את האפשרות להתקדם. בתהליכי טיפול זוגי שאני זוכה להוביל, אני פוגש לא פעם זוגות שתקועים עמוק בתוך הלופ הזה.
אתן דוגמא לכך – עבדתי פעם עם בני זוג שלכל אחד מהם היתה תלונה משלו (מוכר, לא?…) – הבעל טען שאשתו מעירה לו כל הזמן על האופן שבו הוא מדבר עם הילדים, והדבר משפיל אותו, וגורם לו להרגיש שהסמכות האבהית שלו מתערערת, לעומתו טענה האישה שהוא צועק על הילדים בצורה שהיא אינה יכולה לסבול, ולכן היא נחלצת להגנתם.
נוצר מעין מעגל שבו הבעל מעיר לילד על משהו, ובתגובה האישה מסמנת לו שהוא משתמש בטונים מוגזמים. הבעל, שנפגע מההערה של אשתו, מתרגז עוד יותר, והדבר בא לידי ביטוי בהחרפת הטונים בהם הוא מעיר לילד. האישה מזדעזעת עוד יותר, עד שהיא כבר מעירה לו בקול רם, דבר שמוציא אותו מהכלים, וכך הדברים הולכים ומסלימים עוד ועוד.
כששיקפתי להם את המעגל, שאלתי אותם איפה הם מזהים ‘תחנות יציאה’, והם ידעו לומר שכמעט בכל שלב כאן, יש אפשרות לנהוג אחרת ולמנוע את המשך ההסלמה. כלומר – הם ידעו בדיוק מה הם צריכים לעשות על מנת להשיג זוגיות טובה.
אבל, כאן התחילה הבעיה, משום שכל אחד מבני הזוג אמר שהוא מוכן לשנות את התנהגותו, רק בתנאי שהשני הוא שיתחיל בשינוי.
זו בעיה שאני נתקל בה שוב ושוב במהלכי טיפול זוגי, ולכן אני רואה חשיבות רבה בהבנת הרעיון שאכתוב כאן, אכתוב אותו מנקודת השקפה שלי כאדם דתי, אבל לדעתי זו תובנה שמתאימה לכל אדם באשר הוא:
חשוב לזכור שהחיים שלנו בעולם הזה, אינם מתחילים מהשאלה מה אני רוצה לעשות, וכיצד יהיה לי נעים יותר לחיות כאן, אלא מתפקיד מסוים שאותו הגענו למלא בעולם.
גם בתחום הקשר הזוגי, הדברים אינם צריכים להיות מבוססים רק על האינטרס האישי של כל אחד מבני הזוג, אלא על ההבנה שהתפקיד של האדם בעולם יכול לבוא לידי ביטוי שלם רק כאשר הוא בונה יחידה של זוג ומתוך כך גם משפחה.
במובן הזה, ההשקעה בקשר הזוגי, אינה רק שאלה של איכות חיים, אלא של חובה עמוקה של כל אחד מבני הזוג כלפי השני. המחויבות הזאת, מעבר לזה שהיא קיימת גם ללא רצוננו, היא הדרך היחידה לבנות קשר יציב, שבסופו של דבר גם מתגמל כל אחד מבני הזוג. זוגיות טובה אינה רק אינטרס אישי צר, אלא היא שליחות, שדורשת מאיתנו להתעלות מעל אינטרסים אישיים, ולהיות מסוגלים להיפתח לצרכיו ורצונותיו של אדם נוסף, גם כאשר אלה נוגדים במידה מסויימת את שלנו. המפתיע הוא, שכאשר אנחנו מצליחים לעשות זאת, אנחנו זוכים לזוגיות טובה, ולמעשה נהנים מכך גם במובן האישי.
ההלכה היהודית מגדירה חובות רבות של הבעל כלפי אשתו, וחובות של האישה כלפי בעלה. כמו בכל הלכה אחרת, שאלת המחויבות לביצועה אינה תלויה במידה בה בן הזוג ממלא גם הוא את חובתו. כאשר כל אחד בבני הזוג עסוק רק במילוי החובה שלו, בלי תלות בשאלה האם גם האחר ממלא את חובתו, מתאפשרת תפיסה אחרת לגמרי של הקשר, שבכמעט בכל המקרים, מובילה גם בפועל לזוגיות טובה ולחיי נישואים מאושרים.
כלומר, באופן אבסורדי, דווקא הרדיפה אחר התועלת האישית, גורמת לכך שחיי הנישואים הופכים לגיהינום עלי אדמות, ולמעשה גם איכות החיים נפגעת. לעומת זאת, הנכונות של האדם להיפתח דווקא למילוי חובותיו כלפי אשתו, וכלפי תפקידו בעולם, מאפשר קשר עמוק ויציב, שממילא גם ממלא את האדם באושר גדול.
אני מזמין את מי שרוצה לשאול על כך, לשאול אותי בתגובות לכתבה זו, ואשתדל לענות לכולם.
עדיין לא קיבלת במתנה את סידרת התובנות – איך להפוך ויכוח זוגי מר לשיחה עניינית, חברית ואפקטיבית?!
לחצ/י כאן, וקבל/י את המתנה