יום חלוקת התעודות, הוא יום משמעותי מאוד עבור ילדי בית הספר. בכתבה זו אתן מספר עצות כיצד לקבל את הילד שחוזר עם התעודה, על מנת להפוך את התהליך לבונה ומעצים.
יום קבלת התעודה הוא יום משמח עבור מרבית הילדים, משום שהוא מבטא את היציאה לחופש, אבל ישנם ילדים לא מעטים שחוששים מפני יום זה, והוא הופך עבורם לסיוט החוזר על עצמו פעמיים בשנה.
על מנת לפתח גישה חינוכית נכונה לתעודה, יש לזכור שהמטרה שלנו בכל פעולה חינוכית שאנחנו עושים, היא להעצים את הילד, ולחזק את אמונו בעצמו ורצונו ללכת בדרך טובה ואמיתית.
לכן, בכל מקרה ולנוכח כל ציון והערה, חשוב מאוד שלא להפוך את התייחסות ההורים לתעודה לטקס משפיל עבור הילד, שחושש להראות להוריו את הציונים שקיבל.
גם במידה וציוניו של הילד מעולים, עדיין חשוב לגבש התייחסות חינוכית נכונה, משום שבמקרה זה הסכנה היא שהתייחסות ההורים תהיה באופן שידגיש את ההישגים באופן מוגזם, ובכך יתרמו ההורים לפיתוח גאווה במה שלמעשה לא נקנה בעמל, אלא ניתן לילד כמתנה משמיים.
נקודה נוספת שחשוב מאוד שלא להתעלם ממנה, היא הפער בין הילדים בבית. כמעט בכל בית ישנם פערים בין הילדים, ולכן הילד שמגיע עם תעודה חלשה, מתמודד – נוסף לקושי והאכזבה לנוכח התעודה שלו – גם עם הפער שבין הישגיו להישגי אחיו שמצטיין בלימודים. לא פעם הדבר גורם למתחים סמויים בין האחים, ובמקרים קיצוניים עלול הילד החלש יותר להחליט לחפש תחומים אחרים, לאו דווקא חיוביים, להצטיין בהם.
על מנת לבנות את התהליך נכון, אתן כאן מספר עצות:
ראשית, כיוון שבמקרים רבים ישנו מתח סביב התעודה, כדאי להפיגו מעט. לדוגמא: ביום שהילד אמור לקבל את התעודה, כדאי לשלוח אותו עם ממתק טעים לבית הספר, דבר שיעזור לו לחוש שאתם פועלים מתוך גישה חיובית ואוהבת, בלי קשר לציוניו.
כאשר הילד מגיע מבית הספר עם התעודה, חשוב קודם כל לתת לו לאכול בנחת, ולומר לו שתשבו איתו מייד אחרי האוכל כדי לראות את התעודה.
קריאת התעודה תהיה עם כל ילד בפני עצמו, בחדר סגור. גם הפידבקים על התעודה, בין אם הם חיוביים ובין אם שליליים, יהיו באופן פרטי. הילד שמקבל פידבק שלילי, בודאי לא ירצה שזה יהיה לפני כולם, והילד שמקבל פידבק חיובי, עלול לפתח גאווה מפרסום הדבר, והדבר עלול גם להעצים את תחושת הפער של הילד החלש יותר.
כשעוברים עם הילד על התעודה, כדאי להתחיל בנקודות שהילד התקדם בהם. כל התקדמות קטנה היא בעלת משמעות. כדאי לנתח איתו את הנקודות בהן התקדם, כדי להעצים את הילד ואת התהליך. לדוגמא: ילד שהשתפר בהתנהגות כלפי מוריו, גם אם עדיין המצב אינו מושלם, כדאי לשאול אותו כיצד הצליח לשפר, ולתת לו לפרט את הדברים, על מנת שימחיש גם לעצמו את ההתקדמות, ויוכל להמשיך ולחזק את הדברים שהועילו לכך.
כאשר אנחנו מתחילים מהנקודות החזקות, הילד מרגיש שאנחנו באים לטובתו, וכך הוא יוכל לשמוע גם את מה שטעון שיפור. לאחר שדיברנו על הכלים שהועילו לו להתקדם, ניתן לשאול אותו האם הוא יכול לחשוב כיצד הוא יכול להשתמש באותם העקרונות גם על מנת לחזק את הדברים הנוספים. כך ניתן לפתח איתו ‘ארגז כלים’ שבו יוכל להשתמש כדי להמשיך ולהתקדם.
ילד שכל ציוניו נושקים ל-100, כדאי לשאול האם יש ציון מסויים שהוא התאמץ עליו באופן מיוחד. שאלה זו ממחישה לילד את ההערכה שאנחנו מייחסים למאמץ. כמובן, חשוב מאוד שהשאלה לא תישאל בטון שייגרום לילד לחוש שלמעשה אנחנו מבטלים את הישגיו, משום שלא נדרש להתאמץ עליהם.
ככלל, טוב שילד יכיר את כישרונותיו, ואין כל עניין לבטל את ערכם מחשש לפיתוח גאווה, אבל חשוב שיידע שהכישרונות הללו הם מתנה אלוקית, ובעזרתם הוא יכול וצריך לפעול דברים גדולים וחשובים. כלומר, במקום גאווה, יש לפתח בו תודעה של שליחות.
בסיכומו של דבר, חשוב שהאווירה הכללית סביב התעודה תהיה רגועה ותומכת, מתוך מבט שמאמין בילד ובכוחותיו, ומנסה לזהות כל התקדמות ולפתח אותה כאב-טיפוס להתקדמות נוספת.
