על מנת להתמודד ביעילות, חשוב לזהות שמתחת לכעס יש תמיד רגשות פגיעים יותר. לדוגמה: עדי כועסת על בעלה משום שהוא לא הגיב באמפטיה כאשר היא סיפרה לו על הקשיים שלה בעבודה. היא מטיחה בו: “אתה לא יודע להיות חבר, תמיד אתה רק נותן עצות וביקורת ולא מקשיב”.
מתחת לכעס שלה מקנן צורך בהכלה של דורון, מפני שכך היא מרגישה אהובה ומוגנת. הבעיה היא שעדי, שאינה רוצה להרגיש תלותית וחלשה, אינה מדברת על הצרכים שלה, אלא ממהרת להתקיף את דורון. בדרך כלל גם דורון לא יישאר חייב ויתקיף בחזרה. גם אם הוא ינסה לענות, הוא בדרך כלל יתגונן ויתרץ את התנהגותו, ורק יגביר את תסכולה של עדי.
אבל, אם עדי תעצור רגע ותזהה את הרגשות מתחת הכעס, היא תוכל לבטא זאת באופן ‘מגייס’ יותר. היא עשויה לומר לו: “דורון, אני מעריכה את הרצון שלך לתת לי עצה, אבל זה לא מה שאני זקוקה לו עכשיו. אני מאוד אשמח אם תעצור את הנטייה לתת עצות ופשוט תקשיב לי, ותבטא הבנה לקשיים שאני מתארת”. רצוי לומר זאת באופן רגוע ככל האפשר, אבל גם אם היא לא תצליח לשנות את הטון, יש הרבה יותר סיכוי שדורון יבין מה היא מבקשת וישתף פעולה.
אם עדי מרגישה מוצפת ולא מסוגלת לווסת את המסרים שלה לדורון, כדאי שהיא פשוט תבקש פסק זמן, ותתאם מועד מאוחר יותר לשיחה. כדי שהדברים לא יסלימו, חשוב שהיא תאמר לו במפורש שהיא זקוקה לכמה דקות של שקט, כי היא לה קשה עם התגובה שלו והיא לא רוצה להגיב בכעס. באותן דקות היא תנסה להירגע מעט ואז לארגן את המסר מחדש באופן ש’יגייס’ את תמיכתו של דורון.