הסיבות לקיומן של מריבות בין אחים
זה לא סוד שבכל משפחה קיימות מריבות בין אחים. הרבה מזכרונות הילדות הפחות נעימים של כל אחד מאיתנו, מלוות גם הן מזכרונות ממריבות כאלה. העובדה שהתופעה נפוצה כל כך, מעלה צורך להבין מה גורם לכך שאחים, שבסך הכל אמורים לאהוב אחד את השני, רבים כל כך הרבה.
חלק גדול מהסיבה למריבות היא המלחמה של כל אחד מהילדים על המקום שלו בבית. כל אחד רוצה להרגיש שיש לו מקום משמעותי, וכאשר הוא מרגיש שמקומו מתערער מסיבה כלשהי, הוא יילחם על כך.
סיבה נוספת, שעליה אני רוצה לשים את הדגש היום, היא ההתנסות ביחסים חברתיים. האחים מהווים מקור ההתנסות הראשון של הילד לתפקוד חברתי, ודרך מערכת היחסים איתם הוא לומד כיצד משתלבים בקבוצה, כיצד עומדים על שלך ומתי דווקא נכון לוותר ולהתפשר.
ההתנסות הזו היא חשובה מאוד עבור הילד, וכאשר מנהלים נכון את המריבות בין האחים, ניתן להפוך גם אותן להתנסות יעילה, שתלמד את הילד איך לפתור קונפליקטים גם בעתיד. בהמשך המאמר אסביר כיצד ניתן לעשות זאת.
האם נכון להתערב במריבות בין האחים
אחת השאלות הראשונות שצריך לשאול היא האם ומתי נכון להתערב במריבה. יש מנחי הורים שממליצים להורים לא להתערב כלל, אלא אם ישנו סיכון כלשהו לאחד הילדים. בגישה זו יש צד של אמת, משום שפעמים רבות הילדים משתמשים במריבה על מנת להשיג תשומת לב באופן שלילי. לדוגמה: האמא מנהלת שיחת טלפון והילדים מתחילים לריב, על מנת לחייב אותה לסיים את השיחה ולהתפנות אליהם.
מצד שני, הגישה הזו מחמיצה הזדמנות גדולה שטמונה במריבה, משום שכמו שכתבתי למעלה, המריבה היא הזדמנות ללמידה כיצד פותרים קונפליקטים באופן יעיל.
לכן, אם ההורה מניח שהילדים אכן יצליחו לפתור את הדברים ביניהם, עדיף שלא יתערב. במידה והוא סבור שהם לא יצליחו לעשות זאת, ובסופו של דבר מה שיקרה הוא ש’חוק הג’ונגל’ יופעל והחזק ינצח, הוא צריך להתערב.
איך להפוך מריבה ללמידה
במידה וההורה מזהה שהילדים אינם מצליחים לפתור את הדברים לבדם, או שהוא מזהה הזדמנות ללמד אותם עקרון חשוב בפתרון קונפליקטים – זה הזמן להתערב.
חשוב שההורה לא יחליט מי צודק. מריבות בין אחים הן תולדה של מערכת יחסים שלימה ביניהם ובמקרים רבים אין לנו את התמונה השלימה ואנחנו לא יכולים לדעת ולשפוט משפט צדק.
לדוגמה: ייתכן שראינו שאח גדול היכה את אחותו הקטנה, ואנחנו מזועזעים ובאים לגעור בו, אבל לא לוקחים בחשבון שלפני כן היא הציקה לו במשך שעה ארוכה ועשתה הכל כדי להוציא אותו מהכלים. כמובן שאין לנו כוונה לאפשר אלימות, אבל אם נתערב באופן חד-צדדי, הילד שהיכה ירגיש חוסר צדק ויתקשה לקבל את דברינו וללמוד מהם לעתיד.
במקום זה, הדבר הראשון שצריך לעשות זה להפסיק את האלימות. את זה נעשה על ידי הוראה סמכותית, ובלי להיכנס לשיפוט מי צודק.
לאחר מכן, נעשה בין הילדים מעין תהליך של ‘גישור’, שבו נאפשר לכל אחד מהילדים לומר את הגירסה שלו למה שקרה, תוך כדי שאנחנו מקפידים שהשני יקשיב ולא ייקטע אותו.
אם הילד מתקשה שלא להתערב, נסביר לו שאנחנו רוצים לשמוע כל אחד מהם באופן שלם, ולכן נשמע עכשיו את אחיו, ואח”כ נשמע אותו ונקפיד שגם דבריו יישמעו במלואם.
אחרי ששמענו את שני הצדדים, וסייענו להם להקשיב אחד לשני, נבקש מכל אחד להציע פתרון שיתאים לדעתו לשני הצדדים.
לדוגמה: דביר ועוז רבו על התור להטיס את הרחפן החדש שקיבלו במתנה. המריבה התדרדרה במהירות לאלימות, ואבא שלהם מיהר להפריד ביניהם. לאחר שהפסיק את האלימות, הוא התיישב איתם וביקש מדביר להסביר מה קרה. הוא אמר לעוז שהוא מבקש ממנו להקשיב לדביר בלי להפריע לו, ומיד לאחר מכן הוא יישמע גם אותו.
דביר הסביר שהוא תפס ראשון את הרחפן ולכן מגיע לו להטיס ראשון. האב הקשיב לו, וסיכם את דבריו, ואז פנה לעוז וביקש ממנו להסביר את עמדתו. עוז אמר שזה נכון שדביר תפס ראשון, אבל הוא תמיד מנצל את זה שהוא מהיר יותר, ואח”כ לוקח את המשחק החדש ומשחק בו שעות ולא נותן לעוז. האב סיכם גם את הדברים של עוז.
לאחר מכן הוא פנה לשניהם ושאל מי יכול להציע הצעה לפשרה שלדעתו גם השני יכול להסכים לה. דביר הציע שהוא ישחק במשך שעה ואז ייתן לעוז. עוז אמר שזה לא הוגן שהוא ישחק שעה, כי גם הוא ממש מחכה להטיס. אבא שאל את עוז כמה זמן הוא היה רוצה לתת לדביר, ועוז אמר 10 דקות. דביר אמר שהוא אינו מסכים ל10 דקות, כי זה קצת מידי, אבל הוא מסכים שזה יהיה חצי שעה. עוז הקשיב ולבסוף החליט להסכים.
לסיום האבא הסביר לשני האחים שהדרך לפתור מחלוקות אינה דרך אלימות וכח, אלא דרך שיחה כזו, שבה כל אחד מקשיב לשני, ולאחר מכן כל אחד מציע פשרה שלדעתו הוגנת גם כלפי השני, וכך מחליטים ביחד.
באופן הזה האב הפך את המריבה ללמידה חברתית משמעותית, ולאחר שיחזור על כך מספר פעמים, גם דביר ועוז יילמדו לתקשר ביניהם בצורה יעילה יותר, במקום לפנות למריבה ולאלימות.