שאלה:
בני וכלתי גרים בסמוך אלינו, ואנחנו עוזרים להם מאוד. מפריע לי שאשתו אינה מכבדת אותנו מספיק, ולפעמים אף מתלוננת על כך שהיא נאלצת לגור בעירנו. מה ניתן לעשות כדי לשנות זאת?
תשובה:
זוגות צעירים רבים, מעדיפים לגור בתחילת נישואיהם בסמיכות להורי אחד מהם.
יש לכך ייתרון גדול, משום שההורים בדרך כלל מסייעים רבות בניהול הבית, ובשמירה על הילדים. בנוסף, ההורים נהנים מקרבה לבנם האהוב, גם לאחר הנישואים.
מצד שני, כיועץ זוגי, אני פוגש שוב ושוב זוגות שהמגורים בסמיכות להורים, יוצרים אצלם גם קשיים לא מבוטלים.
אחת ממיומנויות היסוד של זוגיות בריאה, היא היכולת לבנות את הקן המשפחתי, כקן חדש, העומד בפני עצמו.
גם התורה, כאשר היא מתארת את ברית הנישואים, אומרת “על כן יעזוב איש את אביו ואמו,ודבק באשתו“. כלומר, היכולת לבנות את הדבקות בין האיש לאשתו, תלויה גם בעזיבת משפחות המוצא.
כמובן, לא מדובר בניכור כלפי ההורים. מצוות כיבוד אב ואם, נמשכת גם לאחר החתונה. אבל יש לדעת כיצד להציב את הגבולות באופן שבו, יחד עם הקשר החשוב הזה, ניתן יהיה לבנות את הזוגיות.
לצערי פגשתי כבר זוגות שכאשר מתעורר ביניהם ויכוח, הם פונים להורים. פגשתי גם הורים, שכאשר בניהם פונים אליהם בעקבות ויכוח כזה, נכנסים לתוך הויכוח, מתערבים, ולפעמים גם מכניסים את הורי חתנם או כלתם לתוך הקלחת.
צורת פעולה כזו, לא רק שאינה מועילה, אלא היא גורמת נזק כבד. בצורה כזאת לא מתאפשר לזוג לבנות את התקשורת ביניהם בצורה יעילה ובונה.
זוגיות דורשת בגרות ולקיחת אחריות על החיים, כאשר ההורים כבר אינם מלווים באופן שוטף את בנם או ביתם, אלא נמצאים שם כדי לתת עצה כאשר הם מתבקשים לכך.
ייתכן שכלתכם חשה שסמיכות המגורים אינה מאפשרת לבניינם החדש להיבנות, ולכן חשה מתח, שאותו אתם מפרשים כחוסר כבוד.
אני מציע שתנסו לשוחח איתם ולברר כיצד אתם יכולים להיות לעזר, וליהנות מקרבתם, מבלי להפריע למרקם היחסים ביניהם להיבנות.
ייתכן שיהיה צורך להגדיר את הזמנים שבהם אתם נמצאים ביחד, ואת הזמנים בהם ניתן להם להיות לבדם.
נושא נוסף שכדאי להעלות לדיון, הוא מידת המעורבות שמתאימה להם. לפעמים מתוך רצון לעזור ולתקן, מעירים הערות, שגורמות לכלה להרגיש שהיא נמצאת תחת עין ביקורתית. אם תדברו על כך, ניתן יהיה למצוא את הדרך שבה תוכלו להציע את הצעותיכם, בצורה שהם יתקבלו בברכה.