במסגרת העצה השבועית, נוסיף היום שני תנאים נוספים, על מנת לאפשר לוויכוח להפוך לדיון מועיל.
בשבועות הקודמים עסקנו בשאלה כיצד לנהל ויכוחים באופן יעיל ובונה. עד כה דיברנו על שלושה יסודות חשובים:
- המטרה – יש לגשת לשיחה במטרה להכיר היטב את העמדות השונות, על מנת להבין את הצדדים השונים שכל אחד מבני הזוג מאיר, ולאחד ביניהם לעמדה משותפת, שלימה יותר.
- העיתוי – שיחה כזו יכולה להיעשות רק כאשר שניכם רגועים, ולא בזמן כעס. לכן, חשוב להחליט יחד לדחות את השיחה לזמן מה, עד שהאווירה תאפשר זאת.
- אווירת ההקשבה – על מנת להגיע לאיכות כזו של שיחה, חשוב ששניכם תהיו פנויים מכל עיסוק אחר, ותתמקדו בהקשבה אמיתית וכנה.
היום אני רוצה להוסיף עוד שני תנאים שבעזרתם ניתן להגיע להקשבה כזו.
לשם כך אגש לוויכוחים המפורסמים בין שני בתי מדרש אדירי עוצמה בהיסטוריה של עמינו – בית הלל ובית שמאי.
המשניות מלאות במחלוקות בין שני בתי מדרש אלה, אך מצד שני, אהבת אמת היתה שרויה ביניהם, ומחלוקתם היתה מחלוקת לשם שמים, והגמרא מעידה ש”אלו ואלו דברי אלוקים חיים”.
הגמ’ במסכת עירובין (דף יג’ עמוד ב’), שואלת: אם אלו ואלו דברי אלוקים חיים, מפני מה זכו בית הלל שנקבעה הלכה כמותם? הגמרא מציינת ארבע תכונות של בית הלל, שמתוכן זכו לכך:
“מפני שנוחין ועלובין היו ושונין דבריהן ודברי בית שמאי ולא עוד אלא שמקדימין דברי בית שמאי לדבריהן”.
היום אעסוק בשתי התכונות הראשונות, שמתוכם נלמד עוד על עמדת הנפש שמתוכה כדאי להגיע לשיחה, ובשבוע הבא אשתדל לעסוק בשתי התכונות האחרונות, שייתנו לנו כלי יעיל לניהול השיחה באופן בונה.
על מנת להבין זאת, אפנה לפירושו של המהר”ל מפראג. המהר”ל שואל מדוע התכונות הללו קובעות מהי ההלכה? אמנם, ברור שאדם שהוא נוח, אינו מחפש כבוד ומצטיין בהקשבה, הוא אדם נעים שמומלץ להתחבר איתו, אבל, מה לכל זה ולקביעת ההלכה?!
ההלכה נקבעת על פי קריטריון אחד בלבד – על פי המידה שבה פוסק ההלכה מכוון לאמת המובעת בתורה. אם כך, ייתכן שבית הלל היו נעימי הליכות יותר, אבל לכאורה ההלכה צריכה להיקבע על ידי בית המדרש שהצטיין בחריפותו, ובזה היתרון היה דווקא לתלמידיו של שמאי.
המהר”ל עונה על כך תשובה נפלאה – התכונות הללו, אינן רק תכונות נפש נעימות, אלא בזכותן דבריהם של בית הלל היו מכוונים יותר לאמת!
ניגש לתכונה הראשונה – “נוחים הם” – כלומר, לא היו כעסנים. כפי שציינו בעצה הראשונה, אדם שכועס, דעתו משתבשת, והוא מתקשה לדבר באופן ענייני, וממילא הוא פחות מכוון לאמת. בית הלל, בתכונת הנחת שלהם, התמקדו בדיון באופן ענייני, ולכן זכו לכוון לאמיתת ההלכה.
התכונה השניה – “עלובים הם” – אינה מתפרשת כפי שזה בלשון העממית חלילה, אלא הכוונה היא שהם יידעו לספוג עלבונות. בענווה שזכו תלמידיו של הלל לספוג מרבם, היה בכוחם להתעלם מעלבונות, וגם תכונה זו סייעה להם שלא לסטות מהדיון הענייני. עמידתם על דעתם כיוונה למקום אחד בלבד – חיפוש האמת! מבלי לתת לחיפוש הכבוד והרצון לנצח בוויכוח, להטות את דעתם.
שתי תכונות אלה נדרשות מאוד גם כאשר אנחנו ניגשים לשיחה הזוגית –
ראשית, כמו שציינו, חשוב מאוד להימנע מהכעס ככל האפשר, משום שהוא אינו מאפשר דיון ענייני.
שנית, כדאי לשים לרגע את הנצחנות בצד, ולהפוך את השאלה מי צודק, או מי אשם, לשאלה שולית ומיותרת. במקום זה, כדאי להתעלות מעט על עצמינו, ולחפש דווקא את צדדי האמת בדעתו של השני. יש להניח, שגם אם אינכם מסכימים ביניכם, יכול כל אחד מכם לראות את הצדדים שרעהו מחדד. טעות נפוצה היא כאשר מנסים לנהל את הדיון על המסקנה הסופית, ובה אכן מוצגות דעות הפוכות, וכל אחד עומד על דעתו באופן נחרץ.
הוויתור על ה’כבוד’ שבניצחון הסופי והמוחלט, וההתמקדות בניסיון לשלב את הצדדים השונים, יאפשר לכם לפתח דיון ענייני שבסופו תגלו את אותה הדרך השלישית המיוחלת, שכוללת בתוכה את הגוונים של שניכם.
בשבוע הבא, אמשיך בביאור שתי התכונות הנוספות שהוזכרו לגבי בית הלל, ומתוכן נלמד דרך מעשית ויעילה כיצד לנהל את השיחה.