כיצד נסייע לילדינו, לפתח מיומנויות חברתיות?

מבוא

אם ניזכר בילדותינו, ונחשוב מה היה לנו חשוב יותר מכל, סביר להניח שניווכח לדעת שהדבר שהוא כמעט בעל החשיבות הגבוהה ביותר בגיל הילדות, אינו הלימודים, אלא התחום החברתי.

ילדים רבים סובלים בילדותם מקשיים בתחום החברתי, והדבר מסב להם סבל בל יתואר. הנזק לעולמו הרגשי של הילד שאינו מצליח לפתח קשר מספק עם חבריו, ובמקרים מסוימים אף חווה מהם לעג והשפלות, עשוי להיות משמעותי מאוד.

חשוב להבין שגם המוטיבציה של הילד ללמידה, והרצון שלו להתאים את ערכיו לערכי לתרבות הקהילתית בה הוא גדל, מושפע באופן משמעותי מאוד ממידת היכולת שלו לפתח קשרים חברתיים תקינים ומספקים. ילד שמרגיש שסביבתו הקרובה אינה מקבלת אותו, עשוי לפתח דימוי עצמי שלילי, ובמקרים לא מעטים, הוא עשוי לחפש קשרים חברתיים חלופיים במקומות שליליים ובדרכים מזיקות.

המיומנויות הנדרשות ליצירת קשרים חברתיים תקינים

על מנת לפתח קשרים חברתיים תקינים, זקוק הילד למספר מיומנויות חשובות: 

  • יחסים חברתיים מורכבים מרמזים לא מילוליים רבים, שהילד צריך לדעת לפענח באופן מדויק וללא מאמץ. בלי לפענח את הרמזים הללו, הוא לא יידע מתי נכון לבקש להצטרף למשחק ומתי לא, מתי החבר מתכוון ברצינות למה שהוא אומר ומתי הוא צוחק ועוד פרטים רבים וחשובים שבלעדיהם קשה לבסס קשר חברתי.
  • הילד צריך לדעת מהן ההשלכות של כל התנהגות שלו על מצבו החברתי, על מנת שיידע מאלו התנהגויות כדאי להימנע, ובאלו התנהגויות כדאי דווקא להרבות.
  • יכולת חשובה נוספת, היא יכולתו של הילד לזהות את נקודת המבט של הזולת, על מנת שיוכל להתאים את עצמו אליו. בהעדרה של יכולת זו, הוא יתקשה להבין את התגובות של חבריו, והוא עלול להיגרר לפרשנויות מוטעות, שיגררו מצידו תגובות לא יעילות שיזיקו למצבו החברתי.
  • נדרשת מודעות עצמית, וויסות ושליטה עצמית ויכולת לפתח כלים לפתרון בעיות.

כל אחד מהכישורים הללו הוא בעל חשיבות רבה לפיתוח הקשרים החברתיים, ובהעדרה של אחת המיומנויות הילד יתקשה לפתח קשרים טובים עם חבריו.

השפעתם של לקויות למידה והפרעת קשב וריכוז על המיומנויות החברתיות

רבים מהילדים שסובלים מלקויות למידה שונות, סובלים בנוסף ובנלווה לכך, גם מקשיים בהבנה חברתית. אותם התסמינים שמקשים על הילד ללמוד באופן יעיל, מקשים במקרים רבים גם על פיתוח המיומנויות החברתיות, ולכן בהעדר עזרה מתאימה, הילד משלם גם מחיר חברתי, בנוסף על המחיר הלימודי.

הפרעת קשב וריכוז, שהיא אחת ההפרעות הנפוצות ביותר, עשויה להשפיע באופן דרמטי על מצבו החברתי של הילד. למעלה ממחצית מהילדים הסובלים מהפרעת קשב וריכוז, סובלים גם מקשיים חברתיים. הם מתקשים להבין את הקודים החברתיים, ומגיבים לסיטואציות החברתיות באופן לא יעיל ובמקרים רבים אף מזיק. הסביבה אינה מבינה אותם, וכאשר הם עושים שגיאות חברתיות, החברה מפרשת זאת כהתנהגות מכוונת, למרות שבדרך כלל מדובר בתגובה אינסטינקטיבית.

נוצר מעין מעגל שלילי – הילדים הללו אינם חווים מספיק הצלחות חברתיות, ולכן אינם לומדים מהנסיון כיצד לבנות מערכות יחסים טובות. רבים מהילדים האלה מפתחים דימוי עצמי שלילי, שמוריד עוד יותר את רצונם של ילדי הכיתה להתחבר איתם.

ישנם שלושה תסמינים מרכזיים בהפרעת הקשב, שמשפיעים גם על התחום החברתי:

  • הפרעת הקשב גורמת לקשיים בתקשורת – מילולית ובלתי מילולית – כמו קשיים בהבנת נקודת המבט של הזולת, נטייה להתפרץ לדברי הזולת, קושי בארגון הדברים על מנת שהחברים יצליחו להבין את רצונם היטב, וסגנון דיבור שלעתים אינו מותאם לנורמות החברתיות.
  • קשיים בעיבוד מסרים חברתיים – כגון: קושי להבין מהי התנהגות חברתית מקובלת ולפתור בעיות חברתיות.
  • במידה ולהפרעת הקשב מתלווה גם אימפולסיביות, עשויה להתפתח התנהגות מפריעה ותוקפנית או דברנות יתר ושתלטנות.

מיותר לציין עד כמה המרכיבים הללו מזיקים למצבו החברתי של הילד, כמו גם לקשריו עם הוריו ומוריו.

פיתוח מיומנויות חברתיות

ריצ’ארד בארקלי, מומחה להפרעת קשב וריכוז, כותב מספר המלצות כיצד ניתן לסייע לילדים עם ADHD, לבנות קשרים חברתיים תקינים, בבית ובבית הספר. ההמלצות האלה תקיפות גם לילדים שאינם סובלים מהפרעת קשב וריכוז, אך מתקשים בפיתוח קשרים חברתיים:

  1. חשוב להגדיר לילד מהן ההתנהגויות החברתיות הרצויות, ולעודד ולתגמל אותו כאשר הוא מבצע את התנהגויות האלה. על מנת שלא להכביד על הילד, מומלץ להגדיר בכל פעם מיומנות אחת או שתיים עליהן עובדים באותו פרק זמן. בזמן העבודה על המיומנות, כדאי להזכיר אותה פעמים רבות, בדרכים שונות, על מנת לסייע לילד להצליח ולקבל את השבחים על הביצוע המוצלח.
  2. אפשר לצפות ביחד עם הילד בילדים משחקים ולנסות לדון איתו, דרך הצפייה, מהן ההתנהגויות החברתיות היעילות ומהן ההתנהגויות המזיקות. על מנת שלא ליצור אי נעימויות, כדאי לבחור בילדים שהילד אינו נמצא איתם בקשר יום-יומי. לחלופין, ניתן לצלם ילדים משחקים, או לחפש סרטים כאלה, על מנת לדון עם הילדים על ההתנהגויות הללו.
  3.  ילדים רבים מתמודדים עם הקנטות והעלבות, ולכן חשוב מאוד ללמד אותם דרך התמודדות יעילה. בדרך כלל, הילד מגיב בתוקפנות, והדבר רק מעצים את ההעלבות. מאידך, גם ההמלצה הנפוצה של המבוגרים, שמציעים לילד להתעלם, גם היא אינה יעילה, משום שהילד יתקשה לעשות זאת, וגם אם יצליח, יש להניח שהילדים ינסו להגביר את ההתגרויות, על מנת לסחוט ממנו תגובה. התגובה היעילה להקנטות, היא דווקא…. להצטרף לילדים הלועגים, ולצחוק ביחד איתם על הדבר. לדוגמא: אם לועגים לילד שהוא שמן, הוא יכול להצטרף לצחוק ולומר ‘נכון, אני שמן, אני ממש מלך השמנים’. אם הוא יתמיד בכך לזמן מה, הוא ייטול את העוקץ מלעגם של הילדים, ויופתע לראות עד כמה מהר הדבר ייפסק.
  4. ההורים יכולים לזמן לילד מפגשים חברתיים באווירה מוגנת ובטוחה, על מנת שיחווה הצלחה חברתי. אפשר לעשות זאת דרך עידוד של הילד להזמין חבר לביתו. חשוב שיהיה זה רק חבר אחד, משום שאחרת עלול להיווצר מצב שבו שני הילדים ישחקו זה עם זה, והילד שוב יחוש בודד. כדאי שההורה יהיה ברקע, על מנת שאם מתפתחת מריבה, הוא יוכל להתערב ולסייע לילדים להמשיך לשחק יחד. חשוב לבחור ילדים שמהווים דוגמא להתנהגות חיובית, ולא ילדים שבעצמם מתנהגים באופן תוקפני ועלולים לגרור את הילד להתנהגות דומה.
  5. על מנת לסייע להשתלבות החברתית של הילד עם בני גילו בקהילה, חשוב לשלב אותו בפעילויות מאורגנות עבור בני גילו, שנעשות בפיקוח מבוגר. לדוגמא: ניתן לשלב את הילד בחוגים, שיש בהם אינטראקציה חברתית, אך מצד שני אינם מסובכים מדי, ואינם דורשים ישיבה ממושכת ושקטה. עדיף לבחור תחומים שאין בהם אווירה תחרותית, ובייחוד אם מדובר בתחומים שהילד אינו מוכשר בהם כל כך. הפעילויות הטובות ביותר הן הפעילויות הקבוצתיות שבהן הקבוצה כולה בונה משהו ביחד.
  6. בית הספר הוא המקום המאתגר ביותר עבור ילד עם קשיים במיומנויות חברתיות, ולכן חשוב מאוד לסייע לו בכך. במקרה של הפרעת קשב וריכוז, לעתים יש לשקול התערבות תרופתית, על מנת לסייע לילד לפתח התנהגות טובה בבית הספר, משום שהדבר משפיע על היחסים החברתיים שלו. פעמים רבות אני מסביר להורים שהשאלה האם לקחת את התרופה או לא, אינה צריכה להישקל רק על פי מצבו הלימודי של הילד, אלא גם לפי מצבו החברתי, משום שההתנהגות השלילית בכיתה, משפיעה גם על כך.
  7. חשוב שההורים והמורים יימנעו מלהרבות בהערות שליליות, למרות התנהגותו של הילד, משום שהערות רבות עלולות ליצור תדמית שלילית של הילד בעיני חבריו. במקום זה, מומלץ להטיל על הילד משימות הדורשות אחריות, בתחומים שבהם הוא מוכשר ויכול לתרום לכיתה, משום שההצלחה בפעילויות אלה תסייע לו בגיבוש תדמית חיובית.
  8. אם הדבר ניתן, כדאי לבקש מצוות בית הספר שישלבו את הילד בקבוצות העובדות על כישורים חברתיים. בבתי ספר רבים מתקיימות קבוצות כאלה, בהנחיית היועצת, או גורם אחר בבית הספר, והן יכולות להועיל במידה רבה.

לימוד משגיאות חברתיות

אם הילד מספר לנו על מצב חברתי מסוים שבו הוא הסתבך, חשוב לנצל זאת ללמידה לעתיד. ריצ’ארד לבואי ממליץ שההורה או המורה, שצפו או שמעו על שגיאה חברתית של הילד, ייפעלו על פי השלבים הבאים:

  1. בשלב הראשון יש להקשיב לילד מתוך הבנה ואמפתיה.
  2. חשוב לאפשר לילד לתאר את האירוע במלואו, על כל היבטיו.
  3. בשלב הזה, ללא שיפוטיות, יציע ההורה לילד לנסות ולזהות האם היה יכול לעשות משהו בצורה שונה, על מנת למנוע את ההתפתחות השלילית של המצב. חשוב להקפיד על סגנון דיבור רך ולא מאשים, על מנת שהילד ישתף פעולה, ולא יחוש מותקף. אם הוא אינו מזהה את השגיאה, אפשר בעדינות להציע לו אפשרויות.
  4. לאחר שהילד מבין את השגיאה שעשה, ומהי ההתנהגות החלופית שהיתה מובילה לתוצאות טובות יותר, כדאי לתאר לו סיטואציה דומה ולבקש ממנו לומר כיצד ינהג בסיטואציה כזו. מטרת השאלה הזו, להמחיש לילד את המיומנות החדשה שברצונו לרכוש, ולתרגל את הפעלתה.

לדוגמא: במידה וההורה משגיח על הילד במגרש המשחקים, ולאחר זמן של משחק, מגיע אליו הילד כשהוא בוכה ומתלונן על חבר שדחף אותו. חשוב לשמוע ממנו את הפרטים עד הסוף ולהעריך האם מדובר בדחיפה מרושעת של ילד שעשה זאת ללא סיבה, ואז התגובה צריכה להיות כלפי הילד הדוחף, או שמדובר בשגיאה חברתית שהילד עשה והיא שהולידה את ההתנהגות התוקפנית כלפיו (גם אם אינו האשם היחיד). אם זה אכן כך, זוהי הזדמנות פז ללמד אותו התנהגות חברתית הנכונה.

אם ההורה שואל מה קדם לדחיפה, ומגלה שלפני כן הילד הדוחף ביקש ממנו פעמים רבות את הנדנדה והוא לא הסכים לפנותה, אנחנו כבר יודעים על מה לעבוד.

בשלב זה, ההורה יכול להזדהות עם כאבו של הילד ולומר לו שזה באמת מרגיז שהילד דחף אותו, ואפשר להבין למה הוא כל כך פגוע, אבל, כיוון שקשה מאוד להשפיע על התנהגותו של הילד השני, כדאי לחשוב ביחד האם אפשר היה לעשות משהו באופן שונה, על מנת שהדברים לא יפתחו לאלימות.

במידה וההורה יצליח לשאול את השאלה בטון חף משיפוטיות, יש להניח שהילד ישתף פעולה ויסכים לשקול מה הוא היה יכול לעשות אחרת. אם הוא אינו מצליח לזהות את השגיאה, אפשר להציע לו לחשוב רגע שהוא הילד שרצה את הנדנדה, ולשאול מה הוא מרגיש כשהחבר אינו מסכים לפנות את הנדנדה זמן רב. אם הילד אומר שהוא אכן היה כועס במקרה כזה, אפשר לשאול אותו האם הוא יכול להבין יותר מדוע הילד השני כעס.

בשלב זה ניתן לשאול את הילד שוב מה היה יכול לעשות אחרת, ויש להניח שהוא כבר יידע לזהות שמוטב היה אילו היה מפנה בשלב כלשהו את הנדנדה, לאחר שהוא כבר התנדנד עליה זמן רב.

כאמור, כאשר הילד מבין את טעותו, כדאי לתאר לו מקרה דומה. למשל, ניתן לשאול אותו מה היה עושה אם הוא משחק בכדור, וחבר היה צופה בו ומחכה זמן רב לכדור. אם הוא מסוגל לומר שבמקרה כזה הוא היה מציע לחבר לשחק איתו, או שהיה מפנה לו את הכדור לזמן מה, סימן שהוא הפנים את ההתנהגות החדשה.

 

הדבר החשוב ביותר הוא השדר המתמיד של אהבה וקבלה ללא תנאי. הילדים האלה חווים הרבה חוויות של דחיה, ולכן חשוב שההורים יהיו משענת יציבה של אהבה, שתסייע לילד לפתח דימוי עצמי חיובי למרות הקשיים.

הקורסים שלנו

הפרטים התקבלו בהצלחה!
ניצור איתך קשר בהקדם

× ווטסאפ
דילוג לתוכן