אני רוצה לפתוח בשאלה ששאלה אותי אם מודאגת לבן שהתחיל לגלות סימני הידרדרות ראשונים: האם בעידן שבו ההשפעות החיצוניות על הילדים כל כך חזקות, יש סיכוי לעבודה החינוכית בבית, או שמא כל מה שנותר לנו לעשות הוא להתפלל, ולקוות שנזכה שילדינו יינצלו מההשפעות ההרסניות של הרחוב?

כמי שעוסק בהדרכת הורים, כמעט מובן מאליו שאשיב על שאלה זו בחיוב, אבל אל דאגה, לא אשאר רק בתשובה זו, אלא אבסס אותה.

ראשית, יש לדעת שילדים נולדים עם מנגנון פנימי מופלא, שגורם להם לזהות כבר בתחילת החיים את הוריהם כדמויות לחיקוי. כשם שהברווזון הצעיר, להבדיל, מחפש מיד עם בקיעתו מהביצה דמות עליה יוכל להישען, וכאשר הוא מוצא דמות זו, הוא מחקה אותה בכל משך ההתפתחות שלו, עד שהוא צומח להיות ברווז בוגר, גם התינוק שלנו נולד עם תכונה דומה, שטבע בו ריבונו של עולם, ולכן הוא מחקה אותנו, והולך אחרינו, באופן טבעי.

נכון הדבר שככל שהילד מתבגר מתחילים להתפתח גם מנגנונים שגורמים לו לחפש עצמאות, ולבטא אותה מידי פעם בניסיון להתנגד להוראותינו, אבל, יש להבין שהדבר אינו עומד בניגוד לתכונת החיקוי עליה דיברתי, אלא הוא מהווה חלק נוסף וטבעי בתהליך ההתפתחות.

אם נזכור זאת תמיד, נקבל את הכח להוביל את הילד אט אט בתהליך ההתפתחות, כך שלכל אורך הדרך ההדרכה שלנו תישאר רלוונטית ומרכזית עבורו, גם כאשר הדברים אינם נראים כך במבט ראשון. לשם כך חשוב להכיר את שלבי ההתפתחות השונים, ולהתאים את ההובלה שלנו לכל שלב.

בגיל הרך, התינוק קשוב אלינו באופן טבעי, ומקבל את הדרכתנו. אמנם גם בגיל זה ישנם דרגות שונות של קשב בין התינוקות, אבל בסך הכל הדברים יחסית פשוטים בגיל זה. הפעוט יעשה הכל כדי לזכות לחיוך קטן מאיתנו, ולכן די אם נשבח אותו על ההתנהגות שאותה אנחנו רוצים לחזק, כדי שהוא ימשיך בהתנהגות זו. לעומת זאת, במידה והוא עושה משהו שלילי, מספיקה אמירת ‘לא’ סמכותית, כדי להפסיק את הדבר.

כשהילד מגיע בערך לגיל שנה וחצי הוא מתחיל לנסות לעמוד על עצמאותו, ולפעמים הוא נראה כמורד בסמכותנו. אבל, גם אז, אם לא ניבהל מקצת בכי, ונדע לעמוד על קיום ההוראות שלנו, יש להניח ש’המורד’ הקטן, ילמד מהר מאוד לקבל זאת וישמח לחזור לחיבוק האוהב שלנו.

ככל שהילד גדל יותר, כך המנגנון ההתפתחותי שטבע בו הקב”ה, דוחף אותו לגלות יותר ויותר את עצמאותו. שיאו של תהליך זה הוא כידוע בגיל ההתבגרות, אליו נקדיש בהמשך כתבה בפני עצמה, אבל לאורך כל התהליך חשוב לזכור שהמנגנון ההתקשרותי עליו דיברתי בתחילת הכתבה, תופס מקום מרכזי בנפשו של הילד, כל עוד לא נהרוס זאת.

לכן, לכל אורך הדרך, ביחד עם הצבת הגבולות וההדרכה החינוכית המתמדת, חשוב מאוד שנשמר את הקשר עם הילד, ולעולם לא נאפשר לכעס ולביקורת שלנו, לגרום לנו להתרחק ממנו. במהלך הסידרה, אתן דרכים יעילות כיצד לשלב בין סמכות הורית לבין אהבה וקשר חם.