בשבוע שעבר דיברנו על חשיבות מקומם של ההורים בחינוך הילדים, על אף ובגלל ההשפעות הסביבתיות עליהם. הסברנו שמקומם של ההורים שמור תמיד, והשקעתם פועלת ומשפיעה.

השבוע אני רוצה לדבר על יסוד חשוב על מנת שעמלם של ההורים יצליח, והיא נקודת האמון בילד.

לא פעם אני שומע מורה או הורה, שמשוחח עם ילד על אירוע משמעתי מסויים ומסביר לו עד כמה חמור הדבר. כמתבונן מן הצד אני שם לב לכך שלמעשה במהלך השיחה כולה, מסביר המבוגר לילד עד כמה הוא רע וחסר תקנה.

אדגים זאת – נסו לדמיין ילד ששומע משפט כמו “כמה פעמים כבר אמרתי לך שלא לעשות זאת, ושוב אתה עושה את זה. מה עוד אתה רוצה שאעשה?!”.

מה לדעתכם הילד מרגיש? מה קורה לבטחון שלו בכוחותיו וביכולתו להשתנות? האם הדבר מונע או מעודד את הישנותה של ההתנהגות הלא נכונה בפעם הבאה?

לא קשה להבין שמשפטים כאלה מורידים את הבטחון של הילד בכוחותיו, ואינם מועילים לשינוי ההתנהגות בעתיד. לחלופין, ייתכן שהילד אכן ישנה את התנהגותו, אבל יגדל מפוחד ובודד, משום שיחוש שאף אחד אינו מעריך אותו.

אנחנו משתמשים במשפטים כאלה ודומיהם, משום שאנחנו מרגישים חסרי אונים אל מול התנהגותו של הילד, ולכן אנחנו זקוקים לכלים שעובדים בחינוך הילדים, אבל הבסיס לכל הוא האמון בכוחותיו של הילד.

ריבונו של עולם, שהחליט לברוא את הילד הזה, ודווקא אותו, ביטא בכך אמון רב בכוחותיו להצליח למרות כל הקשיים, ואנחנו מצווים ללכת בדרכיו ולהאמין שכל ילד יכול להצליח. כאשר אנחנו נאמין בכך באמת, נוכל לראות את הצדדים החזקים של הילד, לשקף לו אותם ולבטא את האמון שלנו בטוב הבסיסי שבו.

ילד שיחווה מאיתנו את האמון הזה, יחוש דרכינו גם את אמונו של הקב”ה בו, ומתוך כך יחוש אהוב ורצוי.

לגבי המשפט שהדגמתי קודם, אפשר היה לחלופין לומר משפט שמבטא אמון כמו – “אני רואה שאתה מתקשה מאוד לשנות את ההתנהגות הזאת. שוחחנו על כך בעבר, ובכל זאת אתה חוזר עליה. מה לדעתך יוכל לעזור לך לשנות זאת?”.

משפט בסגנון זה מבטא אמון בכוחותיו של הילד, וברצונו לשנות את התנהגותו השלילית, ומזמין את הילד להיות שותף איתו בצוות שיחשוב כיצד לעזור לו לעשות את השינוי הזה.

מי שעדיין אינו רשום לרשימת התפוצה שלי, מוזמן להירשם בקישור זה, ולקבל במתנה סדרת של הרצאות וידאו קצרות בנושא שלום בית ותקשורת זוגית.